החלטה בתיק ת"א 8699-01-10

1.         לפניי בקשת הנתבעת (להלן: חברת גדות) לחייב את התובעות (להלן: חברת בני מוסטפא וחברת נעאמנה) להפקיד ערובה להבטחת הוצאותיה, היה ותזכה בהגנתה. הבקשה מושתתת על הוראת סעיף 353א ל חוק החברות, תשנ"ט-1999 (להלן: חוק החברות) ועל הוראת תקנה 519 ל תקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984 (להלן: התקנות).

2.         על פי הנטען בבקשה, מצבה הכלכלי של חברת בני מוסטפא רעוע. כך עולה מהבקשה למתן צו להקפאת הליכים שהגישה חברת בני מוסטפא (בתיק פירוק 20746-06-12 של בית המשפט המחוזי בחיפה) ובה פירוט חובותיה המסתכמים בכ-7,000,000 ש"ח, צווי העיקול שהוטלו על נכסיה ועל זכויותיה, היות חשבונה בבנק חשבון מוגבל וכן בעיית תזרים בגינה אין ביכולתה לפרוע את חובותיה לספקים. כך גם עולה מהחלטת בית הדין האזורי לעבודה בחיפה (בתיק ס"ע 54446-05-12) שבה נקבע כי עקב מצבה הכלכלי אין ביכולתה של חברת בני מוסטפא לשלם פיצויי פיטורין לאחד מעובדיה.

 3.        לדעת חברת גדות, היות שבעלי המניות ומנהלה של חברת בני מוסטפא ושל חברת נעאמנה זהים אין אפשרות להבחין ביניהן, ולכן מצבה הכלכלי של חברת בני מוסטפא משפיע על יכולתה הכלכלי של חברת נעאמנה. לפיכך יש לחייב את השתיים במתן ערובה להוצאותיה.

 4.        חברת בני מוסטפא וחברת נעאמנה טוענות מצדן כי דין הבקשה להידחות מטעמים דיונים ומהותיים כאחד. לבקשה לא צורף תצהיר לתמיכה בעובדות המבססות אותה והיא הוגשה בשלב מאוחר של הדיון ובשיהוי ניכר. מצבה הכלכלי של חברת בני מוסטפא היה ידוע לחברת גדות, ואף כי הגישה את בקשתה יום לפני תחילת פגרת הקיץ של בתי המשפט לא ביקשה כי הדיון יתקיים במהלך הפגרה. לכן, אין מניעה שבמסגרת פסק הדין תחויבנה בהוצאות, אם יסבור בית המשפט כי יש לדחות את התובענה.

            לא זו אף זו, לדעתן הנסיבות אינן מצדיקות חיוב בהפקדת ערובה וממילא אין חשש כי אם תפסקנה הוצאות -  לא תשולמנה.

5.         עוד הן הוסיפו וטענו, כי לגוף העניין סיכויי התביעה גבוהים במיוחד; כי מצבה הכלכלי של חברת בני מוסטפא נגרם בין היתר עקב התנהגות חברת גדות אשר הפסיקה את ההתקשרות ביניהן בפתאומיות וכי החיוב בערובה להבטחת הוצאות פוגע בזכויות חוקתיות.

6.         סוגיית החיוב בערובה להוצאות מוסדרת בשני מקורות חקיקה שונים. על תובע בשר ודם חלה תקנה 519 לתקנות, ואילו על חברה מוגבלת במניות חל סעיף 353א לחוק החברות (שקודמו היה סעיף 232 ל פקודת החברות [נוסח חדש] תשמ"ג-1983 [להלן: פקודת החברות]). לפיכך הגם שחברת גדות בחרה לעתור בבקשה לחיוב בערובה להוצאות בהסתמך הן על הוראות חוק החברות והן על הוראות התקנות, תיבחן הסוגיה לאורה של הוראת חוק החברות, הרלוונטית לענייננו.

7.         סעיף 353א לחוק החברות קובע לאמור:

"הוגשה לבית משפט תביעה על ידי חברה או חברת חוץ, אשר אחריות בעלי המניות בה מוגבלת, רשאי בית המשפט, לבקשת הנתבע, להורות כי החברה תיתן ערובה מספקת לתשלום הוצאות הנתבע אם זכה בדין, ורשאי הוא לעכב את ההליכים עד שתינתן הערובה, אלא אם כן סבר כי נסיבות העניין אינן מצדיקות את חיוב החברה או חברת החוץ בערובה או אם החברה הוכיחה כי יש ביכולתה לשלם את הוצאות הנתבע אם יזכה בדין".

8.         הגם שלשון סעיף 353א לחוק החברות דומה לזו של קודמו, קיים שוני בינו לבין הוראת פקודת החברות, שכן שיקול הדעת המוענק לבית המשפט לפי סעיף 353א לחוק החברות רחב יותר מאשר בסעיף 232 לפקודת החברות. לפי סעיף 353א לחוק החברות רשאי בית המשפט שלא לחייב בערובה להוצאות לא רק כאשר הוכיחה החברה כי יש ביכולתה לשלם את ההוצאות, אלא גם כאשר " נסיבות העניין אינן מצדיקות את חיוב החברה .. בערובה..".

9.         אין חולק, כי הנטל להביא ראיות בדבר חוסנה הכלכלי של חברה מוטל על כתפיה. אין גם חולק כי לאחר חקיקת סעיף 353א לחוק החברות חזר בית המשפט על ההלכה שנפסקה ברע"א 544/89 אויקל תעשיות(1985) בע"מ נגד נילי מפעלי מתכת בע"מ, פ"ד מד(1), 647 (1990), שם נידונה בקשה לפי סעיף 232 לפקודת החברות ונפסק " שקיימת חזקה שיש מקום לחייב חברה במתן ערובה להוצאות, אלא אם כן קיימים, בנסיבות העניין, טעמים לסתור..." (שם, בעמוד 652).

ראה בסוגיה רע"א 10905/07 נאות אואזיס מלונות בע"מ ואח' נ' מ. זיסר ואח' (פורסם באתר נבו) [2008] (להלן: פרשת נאות אואזיס); ל. נ הנדסה ממוחשבת בע"מ נגד בנק הפועלים בע"מ (פורסם באתר נבו) [2009].

10.        ואולם כאמור, בית המשפט רשאי גם לשקול אם ב"נסיבות העניין" מוצדק שלא לחייב במתן ערובה. נפסק, כי בין יתר "נסיבות העניין" בגינן לא תחויב חברה במתן ערובה על בית המשפט להביא בחשבון שיקולים כגון תום לב בהגשת התובענה ומהם סיכוייה להתקבל; אם הבקשה לחיוב בערובה הוגשה רק כדי למנוע תביעה אמתית של החברה; אם התנהגות הנתבע גרמה למצבה הכספי הרעוע של החברה התובעת. ראה בפרשת נאות אואזיס, בעמוד 5.

11.        הגעתי לכלל מסקנה כי חרף מצבה הכלכלי הרעוע של חברת בני מוסטפא אין לחייב בנסיבות העניין, אותה ואת חברת נעאמנה, במתן ערובה להוצאות.

כתב התביעה מגלה עילה, ואין חולק כי אם תוכחנה טענותיהן של חברת בני מוסטפא וחברת נעאמנה תזכינה הן בתביעתן. אמנם נכון, בשלב זה של הדיון מונחות לפני בית המשפט גרסאות שני בעלי הדין וטרם נשמעו ראיות הצדדים, וגם בנוגע לחברת גדות אין לומר כי אין לה סיכוי סביר לזכות בהגנתה. עם זאת, באמתחתן של חברת בני מוסטפא ושל חברת נעאמנה מכתבה של חברת גדות, התומך לכאורה בגרסתן. הסברה של חברת גדות בנוגע למכתב זה בגדר טענה בעל פה כנגד מסמך בכתב. כמו-כן, לא נסתרה טענת חברת בני מוסטפא ולפיה התנהגותה של חברת גדות גרמה להתמוטטותה הכלכלית. נסיבות אלה מצדיקות שלא לחייב במתן ערובה.

12.       לצורך מסקנתי הנ"ל התעלמתי מהעובדה שלא צורף לבקשה תצהיר. מעבר לדרוש ייאמר, כי  אמנם מצבה הכלכלי הרעוע של חברת בני מוסטפא אינו שנוי במחלוקת ברם ראוי היה כי יוגש תצהיר לביסוס יתר טענותיה של חברת גדות, שמהן ניתן היה להסיק כי נסיבות העניין הצדיקו להיענות לבקשתה.

13.        אשר על כן אני מורה על דחיית הבקשה.

ניתנה היום, כ"ב חשון תשע"ג, 07 נובמבר 2012, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: